יולי 11

ניתוח שפת גוף נתניהו בצוק איתן

זה לא נתניהו שאנחנו רגילים לראות. בצורה מודעת ומחושבת לאורך כל מסיבת העיתונאים הזו נתניהו מקפיד מאד להקרין שלווה, איפוק ואפילו רוך. אם בדרך כלל נתניהו מנסה להעביר מסרים מאד חדים המלווים בשפת גוף נחרצת, טון תקיף ותנועות חדות ומהירות (אגרוף, יד חותכת מלמעלה למטה, אצבע מורה, הנהונים חוזרים), הפעם אנו רואים סגנון אחר. כמי שצופה תדיר בנתניהו ונפגש איתו מספר פעמים בעבר, אני יכול להעיד שהיום זה היה נתניהו אחר שנראה אפילו כמעט עצור. זה לא מקרי. לראש הממשלה כנראה חשוב מאד כרגע לשדר העדר מילטנטיות וללא פומפוזיות. הוא כנראה זוכר את הנאום המתלהם והמלהיב (באותה נקודת זמן) של אולמרט בפתח מלחמת לבנון השנייה ('יש רגעים בחייה של אומה שעליה לומר עד כאן') ולא רוצה לחזור על הטעות. זה גם שונה בתכלית מסגנון נאומיו בעת חטיפת 3 הנערים.

הפעם היה זה נאום שקול מאד עם תנועות ידיים מדודות מאד ואיטיות. התנועות היו בעיקר תנועות מגשרות כלומר בין נתניהו לאלו שמולו (אופקי) כאשר היד נעה לאט ובצורה מעגלית. זה לא אופייני לנתניהו הנואם בדרך כלל בתקיפות וחדות עם תנועות סמכותיות בציר אנכי. (נסו רגע לומר משפט בקול עם תנועת יד חדה מלמעלה ללמטה או עם תנועה עגולה ואיטית כלפי מי שמולכם ותרגישו את ההבדל). גם קולו של נתניהו היה רך מהרגיל, היה לו חשוב שלא להיראות כוחני. מספר פעמים הוא הניח יד על ליבו כדי לפנות לאזרחי ישראל והמסר אליהם היה רך במיוחד ופייסני ('כל הכבוד לכם, אני גאה בכם, הדבר הכי חשוב זה החוסן הלאומי, אין הבדל בין דתיים לחילונים, ימין ושמאל ולאחר היסוס ובלבול קטן בטקסט נתניהו גם מוסיף שאין הבדל בין יהודים לערבים… כולנו מותקפים וכולנו מלוכדים). כל הרכות הזו מלמדת על המאמץ של נתניהו להיות ולהיראות מרוסן, מאופק ושקול כלפי הקהילה הבינ"ל וכלפי פנים. התפאורה של ארבעת דגלי המדינה, סמל המנורה והעניבה התואמת את צבעי הלאום-  תומכים במסר.

תנועות מאופקות. אין לנו ברירה - ידי נקיות.

תנועות מאופקות. אין לנו ברירה – ידי נקיות.

אחת התנועות שחזרה מספר פעמים בנאומו של נתניהו היא הרמת שתי ידיו ופריסתם קדימה עם הצגת כפות ידים גלויות. הוא חזר על המחווה הזו שוב ושוב כדי להעביר את מסריו. זו תנועה שמסמלת "אין לי ברירה" ו"ידיים נקיות". המחווה הזו בשילוב הדברים עצמם ('אין מדינה שלא הייתה פועלת') מעידים על חוסר רצונו של נתניהו בלחימה הזו ומכך שהוא נאלץ לפעול למרות שהיה שמח שלא להגיע לסבב הזה.

בסגנון נאום זה, נתניהו לקח סיכון מחושב. הוא עשוי היה להיראות כחסר אונים ורך מידי בעיני הימין הפוליטי אך הוא העדיף להעביר מסר של אחדות, איפוק ושיקול דעת. למעשה זו בדיוק ההמלצה הדיפלומטית של  הנשיא רוזוולט  'אחוז בידך נבוט גדול אך דבר ברכות'. המצב כבר כך דרמטי אין צורך בהצהרות עוד יותר דרמטיות. לדעתי הוא נהג נכון בכך אך ייתכן שבעתיד יהיה מי שיקוף אותו על פייסנות ורכות יתר. יש גם מסר לא מילולי מאד דרמטי בכך שנתניהו מדבר ומתחתיו רצות הכותרות של החדשות ופיקוד העורף על האזעקה בתל אביב והוא כנראה לא יודע זאת.

בפועל נתניהו ממש לא אמר הרבה וחידש מעט. בכלל מאז תחילת המבצע שמענו מעט מאד אמירות משמעותיות מנתניהו, יעלון וגנץ. בעיקר משמיעים לציבור קלישאות צפויות. אולי התקשורת רוצה בצדק לשמוע יותר, אך מבחינת לשכת נתניהו – הסברתית ותקשורתית זה נכון. ביבי בעיקר היה צריך להיראות וסוף סוף גם לענות לכמה שאלות של עיתונאים- דבר שהוא נמנע ממנו כבר שנים. הוא עשה זאת והעביר את המסרים שלו לציבור בלי לספק כותרות חדשות. ותוך התחמקות משאלת הפעולה הקרקעית. זו הייתה מטרתו ובכך הוא הצליח נכון לרגע זה. אגב לשכת ראש הממשלה ערכה את הסרטון והעלתה ליוטיוב רק את נאום נתניהו ללא השלב של שאלות העיתונאים שדורשים תשובות ו"מפריעים" להעברת דף המסרים.

מתאמץ להקפיד על שפת גוף רכה, אנושית ומאחדת.

מתאמץ להקפיד על שפת גוף רכה, אנושית ומאחדת.

דווקא מצורת ההקשבה של נתניהו לשאלות של העיתונאים אפשר ללמוד הרבה. השאלה שהוא באמת אהב הייתה של איתי ורד מהערוץ הראשון שעל בסיס ביקוריו בדרום הארץ הציף את השאלות הכלכליות שמטרידות את תושבי הדרום. נתניהו הנהן בהסכמה ובהערכה לאורך כל השאלה והבטיח לעשות ולפעול בתחום זה. לעומת זאת את מואב ורדי מערוץ 10 נתניהו ביקר מפורשות על שאלתו ('יש לך כל כך הרבה הנחות בשאלה') ולאורך כל ההקשבה לשאלה הקרין את חוסר סבלנותו לכך (השאלה הייתה על אסטרטגיית יציאה מהמבצע ולמה לא להגיע להפסקת אש כבר כעת). זלזול מיוחד היה כאשר ורדי וכן רינה מצליח שאלו על ניסיונות התיווך של המצרים, הטורקים וכו'. נתניהו הבליע חיוך מזלזל קל ומבט מבטל כאשר הדבר הוזכר. ניתן להסיק בזהירות שכרגע אין בעיני נתניהו חשיבות לניסיונות התיווך הללו. אולי מהתגובות לשאלות אפשר להבין גם מה יחסו של נתניהו לכלי תקשורת שונים.

חיוך מלגלג עוד יותר עלה על פני ראש הממשלה כאשר הוא נשאל על ידי כתבת גל"ץ אודות דברים שאמר יו"ר הקואליציה יריב לוין. שמו של לוין גרם לנתניהו לגיחוך ולעווית של חוסר שביעות רצון. כנראה שלא מדובר בהכרח בלוין אלא בכלל בגורמים שונים שמתראיינים ומתבטאים ועל כך גם רמז נתניהו בתשובתו כשהתייחס במילים 'אני מכבד את כל חברי בממשלה…. גם חכ"ים, גם שרים (חיוך מלגלג)… אבל בסוף האחריות רובצת עלי" ניחוש שלי החיוך המבטל של נתניהו בתמונה הבאה (במילה 'גם שרים') מוקדש בעיקר לבנט וליברמן.

מתייחס בחיוך מלגלג להתבטאויות השרים

מתייחס בחיוך מלגלג להתבטאויות השרים

עם זאת כהרגלו כאשר נתניהו אומר דברים בנושא שמצוי במחלוקת או שדבריו עשויים להיתקל בביקורת נגד הוא פותח את שפת גופו, מתעצם, מרחיב את כתפיו, אוחז בידיו גבוה יותר בדוכן הנואמים ומזדקף. זו תנועה אופיינית של נתניהו מול ביקורת וטבעית (אנו "מתנפחים" בשפת הגוף כדי להראות עוצמה) אולם למעשה יותר מאשר על כוח היא מלמדת אותנו הצופים שנתניהו מודע להתנגדויות בנושא וחושש מכך. הוא עושה למשל כשהוא אומר: "שום לחץ בינלאומי לא ימנע מאיתנו לפעול בכל הכוח". (2:40). בהקשר הזה גם ראוי לפקפק בדברי נתניהו כשהוא מתאר שיחה טובה עם אובמה ובאותו זמן נסוג מעט לאחור ומכניס יד לכיס (07:35). לא בטוח שהשיחות עם מנהיגי העולם היו כל כך טובות כפי שטוען ראש הממשלה שגם תיאר את הדברים שאמר בשיחות האלו ('כיצד אתם הייתם פועלים אם היו יורים על וושינגטון, מוסקבה וכו') אשר נשמעים כמו עימות וניסיונות שכנוע. גם בתגובות שיצאו מלשכות מנהיגים אלו נראה שהשיחות לא בהכרח היו מוצלחות.

לצפייה בסרטון המלא.

 

 

מצלמה כנשק: צה"ל, תקשורת ומלחמה

 

028מלחמה דור 3 – כיצד משתנה שדה הקרב המודרני כאשר המלחמה היא בשידור חי ולכל חייל טלפון נייד? כיצד נהגה התקשורת במלחמת לבנון השנייה? כיצד משפיע הסלולר על ארגון סגור והיררכי כמו צה"ל?

בעקבות מלחמת לבנון השנייה קווה שפרן ייסד וניהל את בית הספר הצבאי לתקשורת המכשיר את קציני צה"ל ומפקדיו לראיונות והתמודדות עם הלחימה בסביבה רווית תקשורת. בית הספר מופקד על לימודי התקשורת בכל הקורסים הצבאיים בצה"ל ובמסגרתו עוברים קציני צה"ל תרגולים שונים והדרכות בנושא צבא ותקשורת. 

הנה הרצאתו של קווה שפרן על 'שדה הקרב התקשורתי' באוניברסיטת אריאל:

YouTube Preview Image
אחת מהעצות שלנו למרצים בפני קהל היא להשתמש בכל המרחב שניתן לך על הבמה ולא להיסגר ולהיות נטוע מאחורי הפודיום החוצץ בין המרצה למאזינים. אבל הבעיה היא שהצלם מתקשה לעקוב אחרי עבדכם הנאמן הנע הלוך ושוב על הבמה כך שהסאונד מעט חלש. לכן כדאי להגביר את הווליום בעת הצפייה בהרצאה. 

טעויות עו"ד בבית המשפט התקשורתי

משפט ותקשורת – מאמר שפרסמנו בביטאון עורכי הדין בנושא טעויות נפוצות של משפטנים בהופעה וראיונות בתקשורת וכמה טיפים להופעה מוצלחת בבית המשפט של העיתונות והטלוויזיה:

 

 

מאמר ההדרכה למשפטנים להופעה באמצעי התקשורת פורסם בביטאון עורך הדין ולשכת עורכי הדין ינואר 2014

רוצים להגן על הלקוח בתקשורת? חשיפה חיובית לעורך דין באמצעי התקשורת? מעוניינים בהדרכה לשפת גוף בבית המשפט? עמידה מול מצלמה למשפטנים? מחפשים השתלמות בנושא משפט ותקשורת? 'לדעת להופיע' מציעה סדנאות ייחודיות ומותאמות לעורכי דין להופעה מוצלחת בבית המשפט של הטלוויזיה והתקשורת.

משפט ותקשורת

צרו קשר עם להזמנת סדנאות למשרדי עורכי דין בנושא הופעה, שפת גוף והדרכה לקבלת פרסום וסיקור חיובי בתקשורת.

דצמבר 15

סדנאות שפת גוף לבני נוער

                הנה 10 מתנות שאנו מעניקים לכל משתתף בסדנאות שפת הגוף שלנו:

ביני לבין עצמי:

מלמדים איך ליצור קשר חברתי ולקרוא שפת גוף

מעניקים שיטות וטכניקות לניתוח מצב רגשי וקריאת אנשים

  להגביר את הביטחון העצמי.

  להירגע מול אתגרים וקשיים.

  לשפר את התדמית העצמית.

מול החברים:

    לחזק את המעמד החברתי.

    לעמוד ולדבר מול קבוצה.

√    לשדרג רושם ראשוני.

כישורי תקשורת:

    כישורי קריאת אנשים.

    לתקשר היטב עם הסובבים.

    לפתח רגישות לסיטואציות ומצבים.

     לזהות ולבטא רגשות.

                      בשורה התחתונה: אימון שפת הגוף יסייע לך להשתלב, לתקשר ולהעצים את עצמך.

בקרב "נוער המסכים", כשגוברות הטענות על התמכרות לאינטרנט וכשאנו מוקפים באמצעי תקשורת ובני נוער מבלים שעות ארוכות מול המחשב/הטלוויזיה/הטלפון הנייד/הטאבלט/הקונסולה…..זה הזמן ליצור קשר ללא מסכים וללא מסכות. סדנאות שפת הגוף מעניקות יכולות שמסייעות להתגבר על קשיים חברתיים ומגבירות ביטחון עצמי ומעמד חברתי.

מה עושים בסדנאות שפת הגוף?

מעניקים שיטות וטכניקות לניתוח מצב רגשי וקריאת אנשים

בסדנאות מלמדים איך ליצור קשר חברתי ולקרוא שפת גוף

  • לומדים עם סרטונים, איורים ותמונות.

  • מתאמנים: ניסוים, תרגילים ומשחקים.

  • מול המצלמה: עורכים סימולציות

  • צופים בצילומים ומפיקים לקחים.

 

בין התרגילים שהמשתתפים עוברים בסדנת פיתוח שפת הגוף: :הצגה עצמית, שדרוג רושם ראשוני, שיחה מול קהל, זיהוי מצבים חברתיים, קריאת רגשות, שפת גוף שמקרינה ביטחון עצמי, מפגשים בין בנים לבנות, לחיצות ידיים, מרחב אישי.

סוגי הסדנאות:

  1. סדנה קבוצתית – לכיתה /קבוצה. אנו מגיעים אליכם עם כל ציוד ההדרכה והתרגול.
  2. סדנה אישית – לימוד, טיפול ותרגול אישי לשפת גוף בסדרת מפגשים אחד על אחד אצלנו או אצלכם.

מה  שבני הנוער לומדים בסדנאות שפת הגוף שלנו ישמש אותם בכל רגע בחיים… צרו קשר להזמנת סדנאות.

 ראה כאן מאמר בנושא חשיבות לימוד שפת גוף ותקשורת לא מילולית בעידן הדיגיטלי.

 

דצמבר 05

כששפת גוף ניצחה בבחירות לנשיאות

ההצצה בשעון, הצרחה, הוצאת הלשון, הזיעה – לפניכם סקירה היסטורית מצולמת של כל המקרים בהם שפת גוף קבעה מי יהיה נשיא ארצות הברית. כל האירועים האלו ואחרים הולידו את ה"ביו-פוליטיקה" שחוקרת את ההשפעה של הביולוגיה על הבחירות וחשיבות הוויזואליה ושפת הגוף. חברת 'לדעת להופיע' מציגה: הנשיאים שלא ידעו להופיע והלכו הביתה:

ניצחון כפול:

רגע מכריע בתולדות לימודי שפת הגוף התרחש ב26 בספטמבר 1960 בעימות הגורלי בין ג'ון קנדי לריצ'ארד ניקסון על נשיאות ארה"ב. תוצאות העימות הובילו לסדרה של מחקרים בנושא שפת גוף ובמקביל שינו את הדרך שבה פועלים מנהיגים ויועצי תקשורת בזירה הציבורית.

מה שצופי הטלוויזיה ראו בעימות ניקסון קנדי

מה שצופי הטלוויזיה ראו בעימות ניקסון קנדי

מי ניצח בעימות? כרגיל, התשובה היא: תלוי את מי שואלים.

פילוח נתוני הסקרים לאחר העימות בקרב אזרחי ארה"ב גילה כי לדעת מאזיני הרדיו ניקסון ניצח בעימות. לעומת זאת צופי הטלוויזיה סברו שקנדי הוא המנצח. הכיצד?

רדיו מול טלוויזיה:

המסר המילולי, כלומר הטיעונים של ניקסון היו משכנעים יותר מאשר אלו של יריבו. לכן מי ששמע דרך הרדיו האמין שניקסון הוא המנצח בעימות. מנגד, המסרים הלא מילוליים של קנדי היו טובים יותר ומפני כך מי שראה העניק את הניצחון לקנדי.

ניקסון הגיע לעימות חולה, אחרי טיסות ארוכות וללא מנוחה. הוא סירב להתאפר ולבש חליפה אפורה מבד עבה. השילוב של חוסר האיפור, הבד העבה והמצלמות הבוהקות גרם לניקסון להזיע במהלך העימות מול עיני האומה. גם צבע חליפתו לא החמיא לו, במיוחד על רקע התפאורה באולפן שאף היה הייתה אפורה. בשל צליעה ברגלו הוא התנדנד שוב ושוב מרגל לרגל. קנדי לעומת זאת נראה צעיר ורענן.

וכך לא המהות אלא הצורה היא שקבעה מי יהיה נשיא ארצות הברית. צפו בעימות וראו כיצד הזיעה והמצמוצים של ניקסון גרמו לו להפסיד את הבחירות:

YouTube Preview Image

עידן הנראות:

התובנות מעימות קנדי ניקסון הולידו שורה ארוכה של מחקרים על חשיבות שפת הגוף ותקשורת לא מילולית. חוקרים רבים הצביעו על כך שהמסר הלא מילולי משמעותי יותר מהמסר המילולי. העלייה בכוחה של הטלוויזיה שינתה גם את הפוליטיקה' כדי להיבחר צריך: 'לעבור מסך'.

ההבנה כי בעידן הטלוויזיה המסרים הלא מילוליים חשובים יותר מאשר תוכן הדברים שינתה את הדרך שבה יועצי תקשורת ופוליטיקאים מתנהלים בזירה הציבורית והתקשורתית. תשומת לב רבה יותר ויותר ניתנה ללבוש, הופעה חיצונית ומסרים לא מילוליים. לנשק תינוקות זו רק דוגמה. הפוליטיקאים הפנימו את שלטון הטלוויזיה בעידן הנראות ולכן מייצרים תמונות במיוחד עבורה. הם מגיעים לאולפנים עם מסמכים אותם הם שולפים מהכיס, מתלבשים בהתאם, מנסים לייצר דרמה ויזואלית (איציק מרדכי: 'ביבי, תסתכל לי בעיניים'), שולחים תמונות וקטעי ווידאו לעיתונאים ומתאמנים על שפת גוף. כעת כל קמפיין פוליטי מלווה בשורה של אנשי מקצוע בתחום הוויזואלי: יועצי תדמית, מאמני שפת גוף, סטייליסטים, מעצבים, ממתגים, צלמים וכו'. במקביל נוצר תהליך של 'תקשורתיזציה' כלומר – את קבלת ההחלטות מנחה השאלה: איך זה יראה בתקשורת….

כל שנייה גורלית:

הנשיא בוש האב: "מתי כבר ייגמר הזבל הזה?"

הנשיא בוש האב: "מתי כבר ייגמר הזבל הזה?"

שפת הגוף הכריעה גם עוד עימותים לנשיאות ארה"ב. למשל את העימות בין הנשיא בוש האב ובין ביל קלינטון ב 1992.

מול שאלות שהופנו מהקהל ביל קלינטון ידע להגיב בחום, אמפתיה והקשבה. לעומת זאת בוש האבא (הנשיא המכהן) התייחס לאחת מהשואלות בחוסר עניין בשעה שהיא דיברה על קשייה הכלכליים. בשלב מסוים בעימות נתפס הנשיא בוש מציץ בשעונו בחוסר סבלנות. כעבור שנים הוא הודה: 'רציתי לדעת מתי כבר יסתיים הזבל הזה…" ההצצה בשעון הפכה למעין סמל שצולם ושודר שוב ושוב והדבר השפיע על הדחתו מהבית הלבן.

עם השנים הצטברו עדויות נוספות לכך שהיחס האישי והרגשי למועמד הוא משמעותי יותר מאשר העמדות שהוא מציג. חוסר הרגישות של הנשיא המכהן והלחץ והזלזול שהפגין הנשיא בוש האב באמצעות הצצה בשעון היו אסון אלקטורלי. הצבעה היא עניין של רגש, תקשורת לא מילולית פונה אל הרגש ומשום כך היא כל כך משמעותית. הצילום, הלבוש, החיוך, המחוות כל אלו הופכים למשמעותיים.

יש לי צווחה:

הווארד דין מושל מדינת וורמוט עשוי היה להיות המועמד של הרפובליקנים לנשיאות ב 2004 אלמלא טעות קריטית אחת שעשה בתחום הלא מילולי. דין היה מועמד שהצליח לזכות בתמיכה רבה במהלך הפריימריז עד שהשמיע צרחה אחת אומללה.

בנאום נלהב שנשא במדינת איווה בליל הבחירות שם, הסיר המושל את הג'קט, הפשיל שרוולים וניסה לשלהב את הקהל בהמשך המירוץ לנשיאות. בעודו מונה מלא באנרגיה את רשימת המדינות שעתיד הוא לכבוש בדרך אל הבית הלבן נפלטה מפיו צווחת התלהבות מוזרה שנועדה להלהיב הקהל:

 YouTube Preview Image

בטלוויזיה  צרחה זו שודרה שוב ושוב וגרמה ללעג ולבוז כלפיו כאילו איבד את שיקול הדעת ושלוות הנפש. אפילו התעורר פקפוק בנוגע שפיותו. נאומו של דין זכה לכינוי  'I HAVE A SCREAM' (יש לי צווחה) וזאת כפרפרזה על הנאום המפורסם של מרטין לותר קינג 'I HAVE A DREAM'. מאותו ליללה ואילך מעמדו של דין התערער והוא נחל תבוסה בהצבעות במדינה אחר מדינה והפסיד את הקמפיין.

ירד מהבמה:

הצילום של ג'ון מקיין וברק אובמה

הצילום של ג'ון מקיין וברק אובמה

תמונה מביכה ומפורסמת אחרת צולמה בסיומו של העימות בין ברק אובמה וג'ון מקיין. התמונה הזו היא תולדה של העבודה שגון מקיין הוא גיבור מלחמה אמריקני שעבר עינויים קשים בשנים ארוכות בשבי הוויטקונג בוויאטנם. הפגיעה בגפיו העליונות (הוא לא יכול להרים את ידיו מעבר לגובה הכתף) בשילוב של רגע מעידה ביציאה מהעימות יצרו את הצילום שראו אזרחי ארצות הברית. ההערכה היא שבאופן תת מודע צילום לא מחמיא זה השפיע על אזרחים רבים למי להצביע.

הסנטר והמעמד הגבוה:

אין צורך להיות מופתע מחשיבות המסרים הבלתי מילוליים ושפת הגוף בהשפעה על תוצאות הבחירות. כבר עשרות שנים שלא נבחר לנשיאות ארצות הברית מועמד שחובש משקפיים. ב17 מתוך 21 מערכות בחירות שנחקרו המועמד שניצח הוא זה שהיה גבוה יותר. כן, סנטימטרים שווים נשיאות.

במחקר שאומת במדינות שונות בעולם הוכח שעל סמך רושם ראשוני והיחשפות לתמונות למשך שניות ספורות יודעים אנשים לזהות מי יהיה המועמד שייבחר לסנאט/לקונגרס. ההתאמה בין תשובות הנבדקים על סמך הרושם הראשוני (הם לא הכירו כלל את האדם שראו) להצבעה בפועל הייתה  70%. התברר כי המשפיע המרכזי ביותר הוא סנטר מרובע! (משדר מראה מנהיגותי) וחיוך קל וקטן שמפגין ביטחון ושלווה. מחקרים אחרים גילו שגם יופי חיצוני הוא גם מרכיב מכריע בבחירות.

המעמד הגבוה - בדר"כ המועמד הגבוה יותר יהיה נשיא ארה"ב

המעמד הגבוה – בדר"כ המועמד הגבוה יותר יהיה נשיא ארה"ב

ביו-פוליטיקה:

כל התגליות הללו במחקר והעדויות ההיסטוריות בשטח גורמות בשנים האחרונות להתפתחותו של תחום חדש: "ביו-פוליטיקה". תחום זה מתעצם בין היתר מתוך ההבנה שמסרים לא מילוליים ותת מודעים משפיעים על תוצאות הבחירות לא פחות מאשר המסרים והתוכן.

בביו-פוליטיקה בוחנים גם את המועמדים על בסיס שפת גוף וסכמות המתעוררות מרושם ראשוני ובמקביל בוחנים את המצביעים על פי מין, מגדר, גיל וכו'. משורה של מחקרים מתברר שהוויזואליה משפיעה על המוח שלנו יותר מאשר המסרים המילוליים. מסתבר שפעמים רבות הביולוגיה מנצחת את הפוליטיקה ושפת הגוף מכריעה את הבחירות.

לפני העימות המכריע בין אובמה לרומני ב- 2012 לימד אותנו הווארד דין (ראה לעיל 'יש לי צרחה') כי הוא למד את הלקח מהכישלון הכואב שלו. לדבריו: 'כדאי לצפות בעימות ללא סאונד כי ממילא לא התוכן הוא שקובע אלא ההופעה'.

YouTube Preview Image

ישנה שורה ארוכה של סיבות והוכחות לכך שתקשורת לא מילולית היא המשפיעה והמשמעותית ביותר בבחירות ובפוליטיקה: המוח מעבד מידע ויזואלי במהירות רבה יותר וזוכר אותו לאורך זמן רב יותר. הכלל כי תמונה שווה אלף מילים נכון גם לגביי תאי המוח שלנו. בנוסף שפת הגוף היא הנפוצה בעולם, היא הקדומה ביותר מבחינה אבולוציונית והיא השפה הראשונה שאנו דוברים עוד כתינוקות.

דוגמאות מהביו-פוליטיקה: אחד המחקרים מלמד כי מצביעים שנחשפו לתמונות טובות של המועמד תמכו בו יותר מאשר אלו שרק נחשפו לעמדותיו. מחקר אחר (גרבלסקי) גילה שההתאמה בין שפת הגוף למילים בעימותים פוליטיים היא שקובעת את זהות המנצח בעימות. מחקר נוסף (באב"ד) הוכיח כי חיוך במהלך הראיון מגביר את התמיכה במועמד. אכן, בסופו של דבר שפת גוף היא המנצחת הגדולה בבחירות.

הידעת?! לפני העימות הטלוויזיוני ב 2012, ברק אובמה הסתגר 3 ימים להכנה ולסימולציות מול מצלמה. אם אובמה המנוסה והכריזמטי זקוק לסימולציות ואימונים, אז כל מנהל צריך להתאמן כדי להופיע ולהשפיע. חברת 'לדעת להופיע' מציעה סדנאות וסימולציות מקצועיות לשפת גוף, עמידה מול מצלמה, הופעה בפני קהל והכנה לראיונות בתקשורת.  

לסיום, כדאי להשתמש בשפת הגוף שלך ולהקליק כדי לחלוק את המידע עם אנשים נוספים בפייסבוק….

נובמבר 29

מה עושים עם הידיים?

השאלה הנפוצה ביותר בקרב הלקוחות שלנו היא 'מה עושים עם הידיים'? שאלה מעולה אבל מוטעית מעיקרה. צריך לעשות הצגה מול המצלמה והקהל? לא! עלייך להתנהג בטבעיות ובצורה שנוחה לך.

ובכל זאת מחוות הידיים הן אחד הדברים הבולטים ביותר אצל הדובר ומשפיעים על הדרך בה הוא נתפס על ידי הצופה. שימוש נכון בידיים (אם זה לא מאולץ) הוא דבר רצוי ומומלץ. לא סתם מרבית מגישי הטלוויזיה, מרבית הפוליטיקאים ומרבית האנשים שנחשבים לנאומים מוצלחים מדברים עם הידיים.

אז מה באמת עושים עם הידיים?

הכלל הבסיסי ביותר שפת הגוף נכון גם בנוגע לידיים: לשמור על פתיחות.

מה לא לעשות: סגירות וקיפאון

כדאי להימנע משילוב ידיים או הנחתן כמחסום. לא רצוי להפגין מתח ולחץ באמצעות עיסוק בחפצים, אחיזה מתוחה, אגרוף הידיים וכדומה. וכמובן לא להניח ידיים בכיסים או להגן באמצעותן על האזורים הרגישים…

בראיון טלוויזיה גם לא כדאי לעשות תנועות גדולות וחדות מידי משום שזה 'יוצא מהפריים' והדובר מצטייר כנסער. מצד שני גם קיפאון בידיים לא נראה טוב… על במה מול הרבה קהל ובחלל גדול רצוי לעשות תנועות גדולות (את הקטנות פשוט לא יראו).

ככלל, מחוות הידיים מתחלקות ל3:

  1. מדגימות.  

  2. מדגישות.

  3. מגשרות.

הנה ראש הממשלה בנימין נתניהו במקבץ של שימוש בתנועות מדגימות. כמעט פנטומימה:

 YouTube Preview Image

תנועות מדגימות אלו ממחישות באמצעות היד את הפעולה המדוברת. אני (הצבעה על החזה), משהו גדול (פתיחת ידיים רחבות להמחשת הגודל), הרמתי טלפון (היד כאפרכסת) וכו'. סוג של הצגה. אלו תנועות נהדרות להעברת מסר ולהמחשה. כדאי להשתמש בהם אך רצוי להתאמן כדי שהדבר ייראה טבעי ולא מאולץ ומגוחך.

גם תנועות מגשרות הן תנועות מאד חיוביות לשימוש. אלו מחוות היוצרות "גשר" בין הדובר לקהל. כגון: אני ואתם (היד פונה מהדובר אל הקהל שמולו). אלו מחוות שמסייעות לחיבור המאזין אל הדובר ויוצרות קשר. המחוות המגשרות הן בציר האופקי והן מתאימות במיוחד כאשר רוצים לקרב ולחבר את המאזינים אל הדברים ובהרצאות בפני קהל.

מחוות מסוג גישור והדגשה. קלינטון ממחישה 'דיבור מהלב'

מחוות מסוג גישור והדגשה. קלינטון ממחישה 'דיבור מהלב'

לעומת זאת תנועות ידיים מדגישות הן מחוות שהדובר מבצע כאשר תוך כדי הדיבור הוא מדגיש את חשיבות המילים. למשל הטחת אגרוף בשולחן (לא מומלץ) או הרמת אצבע באוויר ('מה שחשוב הוא') או, כמו שנתניהו נוהג לעשות: היד חותכת את האוויר מלמעלה ללמטה ומציירת מעין סימן קריאה. תנועות אלו מדגישות את המילים ונותנות משנה תוקף לנאמר. 

מחשב מיוחד המזהה שפת גוף צילם את ברק אובמה ומי שמתמודד מולו על הנשיאות מיט רומני ב 2012. המחשב איתר שלוש תנועות מדגישות שחוזרות על עצמן הכי הרבה אצל כל אחד מהשניים הנחשבים נואמים כריזמטיים ומוכשרים. ניתן לאמץ חלק מהתנועות הבאות. צפו בסרטון הקצר המדגים את התנועות השכיחות ביותר של ברק אובמה:

YouTube Preview Image

מעבר למחוות המדגימות ממחישות ומגשרות, ישנן גם תנועות מסמלות. בושכמו הרמת האגודל LIKE, תנועת הניצחון V, הצבעה על השעון (זמנך עבר) וכדומה. יש לזכור שתנועות מסמלות שונות מתרבות לתרבות. יש תנועות שבמדינה אחת נחשבות לברכה ובמדינה אחרת אותה תנועה בדיוק נחשבת לקללה. כמו כן ישנן דליפות רגשיות כמו: נגיעה בראש כאות למבוכה, עיסוק בחפצים, ידיים מתוחות ועוד. מדליפות אלו  כדאי וחשוב להימנע. (ראה את תמונתו של הנשיא בוש)

בטלוויזיה: בתחילת הריאיון כדאי להניח את הידיים על השולחן כשהן פתוחות וגלויות. אם הדבר מרגיש קשה ולא טבעי אז אפשר גם להניח יד אחת על השנייה (יש משהו מרגיע בנגיעה העצמית) או לשלב אותן בעדינות (חשוב להיזהר מאחיזת מאוגרפת או מתוחה מידי). כאשר מתחילים לדבר להשתמש בידיים כדי להדגיש, להדגים ולגשר.

מחוות ההדגשה השכיחות ביותר של ברק אובמה ומיט רומני כפי שזוהו על ידי מחשב לשפת גוף

מחוות ההדגשה השכיחות ביותר של ברק אובמה ומיט רומני כפי שזוהו על ידי מחשב לשפת גוף

לסיום, משהו שכדאי לעשות עם הידיים ממש עכשיו: ללחוץ על העכבר ולשתף את המאמר הזה עם חברים נוספים בפייסבוק. (להזמנת סדנאות שפת גוף השתמשו בידיים כדי לחייג: 050-5906074)

נובמבר 26

בחן עצמך: פייסבוק הרג את שפת הגוף?

באיים שבצפון יון ובדרום סרדיניה הסימן LIKE (אגודל מזדקר) הוא קללה בוטה ('שב לי על ה…'). מה בכלל נשאר משפת הגוף כשבפייסבוק לא מדברים פנים אל פנים. באיפד לא שומעים את טון הדברים ובאיפון לא רואים עין בעין? בתוך הברכה הקצרה הבאה בפתח סדנת תקשורת לא מילולית שנערכה לבני נוער, המשתתפים התבקשו למצוא 100 צירופי לשון משפת הגוף. זו ההזדמנות לבחון את עצמך: כמה ביטויים הצלחת לזהות?

גבר בצפון סרדיניה מסמך "לייק" כקללה

גבר בצפון סרדיניה מסמך "לייק" כקללה

ברכה אישית לבני הנוער

"למה להזעיף פנים? אתם עדיין צעירים, בני תשחורת וכוחכם במותניכם. הקלישאה הזו כבר נכנסת מאוזן אחת ויוצאת באחרת. לא באתי להטיף. אני יודע, אתם לא באמת יכולים להתרווח לאחור, לשלב ידיים ולהניח רגל על רגל כאשר עול הנעורים והלימודים על כתפיכם. יש לכם המון על הראש ולפעמים התחושה היא של דשדוש במקום ובכלל משהו בעולם המבוגרים מריח לא טוב.

גם אני שעומד בפניכם היום חיממתי את ספסל הלימודים בתיכון. כשעולה בראשי זיכרון הילדות שלי, אני משחרר אנחה ועם יד על הלב מודה שזו לא תקופה כל כך מתוקה כמו שמנסים לצייר אותה. אוכלים הרבה מרורים בדרך. למעשה, קשה להישיר אליכם מבט מבלי להרכין ראש ולקוד לכם בהערכה ולהצדיע לאייך שאתם נושכים שפתיים, זוקפים ראש, ומתקדמים צעד אחר צעד.

ההורים זורקים עליך בלי סוף ציפיות, מדרבנים, מנדנדים, מחטטים, מכוונים ומתנשאים. וכשלא הולכים בדיוק בתלם אז הם מעקמים את האף, מרימים גבה, מצקצקים בלשונם ועושים פרצוף חמוץ כשמשהו לא נראה להם.

המורים, ממרום מושבם, לא ממש מדברים בגובה העיניים, מסתכלים מלמעלה, מרימים את הקול ובטון צורם ונוזף מנופפים באצבע המורה: נו נו נו. לא פעם בראש מעיניהם נמצא הכסת"ח ואתם מעניינים להם את הזרת. פלא שהכתפיים שחות ומתחשק לפרוק כל עול? הרבה אנשים מדברים אליכם אבל רק מעטים אומרים משהו.

גם במעגל החברתי צריך לפעמים עור של פיל. כשכולם עושים פוזות רק כדי להיראות טוב ומפנים גב למי שכושל. גם בנות יודעות לשלוף ציפורניים והלבנת פנים וקריצה מזלזלת מכאיבים יותר מסטירה. מילה שנזרקת כלאחר יד יכולה להיות כמו יריקה בפרצוף. וכשנועצים בך מבטים קשה להרפות ולשחרר. לפעמים צריך לחרוק שיניים, לנשום עמוק, לעשות פוקר פייס, לשמור דברים בבטן ולהחזיק אצבעות בתקווה שלא מדברים עליך מאחורי הגב. כי אם מעדת בדרך תתקשה מאד להישען על מישהו, לטפוח לחבר על השכם, לעמוד מולו פנים אל פנים, להישיר מבט ולהודות שאתה סתם זקוק לחיוך או חיבוק. כתף לבכות עליה? הצחקתם אותי. מספיק לא לקבל אגרוף בעין.

המיתוס המוטעה: בניגוד למקובל חוקרים גילו שבתרבויות עתיקות המלך לא היה משתמש בזקירת אגודל כדי לחרוץ דין לשבט או לחסד אלא במחוות וסימנים אחרים

אז אברך אתכם בצירוף הלשון העתיק: "כמים הפנים לפנים לב האדם לאדם". צאו מההלם, אל תוותרו על השאיפות שלכם אבל תתקדמו לשם עקב בצד אגודל. אל תסתגרו בתוך עצמכם, תיישרו את הגב, תרימו ראש מהאדמה ותסתכלו סביב. לבטח תמצאו במרחק נגיעה מישהו מוכר. תישירו אליו מבט חם. ואם פניו מאירות בחזרה אז בתקיעת כף תסכימו להעפיל איתו כתף אל כתף. צעדו יחד זקופי קומה, בראש מורם ועם חזה פתוח במעלה ההר. תנשמו. תשאפו גבוה. תושיטו יד למי שמועד ונכשל. תפקחו אוזניים לקולות החיים. תפלסו את הדרך שלכם ותלכו רק בה בלי לאבד קשר עין עם מי שנקרה בדרככם במסע.

תקבלו את  בני שיחכם בסבר פנים יפות. תלכו כשפניכם שוחקות עם חיוך רחב וללא לעג. חיוך מוליד חיוך וצחוק הוא מדבק. אל תנסו למרפק את דרככם. צריך להפשיל שרוולים ולהזיע הרבה אבל אם שומרים על ראש מורם, קשר עין עם חברים ומידי פעם עוצרים, בוהים בנוף עותק נשימה, פוזלים לצדדים ומפריחים נשיקה למי שהלב יוצא אליו אז הדרך יכולה לעשות טוב על הלב. לנגד עינכם תראו את המשפט שרק דברים היוצאים מהלב עוברים דרך האוזן. תמשיכו לחלום על פסגות חדשות וכך בסוף הדרך שאף פעם לא נגמרת תשארו בפה עם טעם של עוד".

כמה ביטויים הצלחת למצוא בברכה הנ"ל? (הידעת? גם המילה ברכה מקורה בכריעת ברך)

ככל שהתקשורת הופכת להיות יותר טכנולוגית, מתוחכמת, דיגטלית וממוחשבת כך גוברת חשיבותה של השפה הראשונה שלמדנו עוד לפני שידענו לדבר. השפה הנפוצה והקדומה בעולם: שפת הגוף. כמות הביטויים בעברית (כמו בשפות אחרות) המתארים את מחוות ויציבות הגוף לביטוי תחושות ורגשות רק מדגישה את חשיבות השפה הלא מילולית בחיינו.

בעידן של תקשורת בין מסכים ישנם מחקרים שסבורים שפת הגוף נפגעת והתקשורת הבין אישית מצומצמת יותר. כנראה שייקח זמן עד שנדע בוודאות מה הנזק אם בכלל ישנו כזה. בכל מקרה חשוב במיוחד לפתח את מיומנויות התקשורת שמעבר למילים. גם שפת הגוף היא נרכשת. זה מה שאנו עושים בסדנאות שפת גוף שלנו לבני נוער.

לסיום, עוד תרגיל קטן בשפת גוף: לזקור את אגודל יד ימין באמצעות לחיצה על כפתור ה'אהבתי'…

יוני 09

איפה נצטלם לראיון?

שמתם לב שבכל פעם שראש הממשלה מתראיין בלשכה מישהו דואג להפוך את התמונות המשפחתיות שעל השולחן כך שלא יפנו כלפי ראש הממשלה היושב אלא דווקא לעבר הצופים בבית? רגע, אם יש תמונות של המשפחה על השולחן הן לא אמורות להיות מופנות כלפי הכיסא כך שהוא יראה אותם כל הזמן כשהוא יושב?! למה זה מופנה כלפי חוץ?! פשוט מאד: יועץ התקשורת דאג לכך לפני הגעת צוות הצילום

המשיכו בקריאה »

'לעשות כותרות ולהיכנס לתקשורת'

סדנה ייחודית ובלעדית שפותחה אצלנו ב-Media Training ונותנת לעובדים בחברות גדולות כלים מעשיים ל'זיהוי הזדמנויות תקשורתיות'. המשתתפים לומדים כיצד חושבים ופועלים העיתונאים ומערכות התקשורת בישראל וזאת כדי להשתמש בידע זה על מנת 'להיכנס לתקשורת' עם פרסומים חיוביים אודות החברה.

כלים מעשיים לזיהוי הזדמנויות תקשורתיות

הכותרת של מחר נמצאת אצלך

הסדנה מיועדת לקבוצה רחבה של בעלי תפקידים שחשופים לעשייה מקצועית אך שאין להם מטבע הדברים "חשיבה תקשורתית", אנו אומרים להם: "הכותרת של מחר נמצאת אצלך" מעמידים לרשותם את הניסיון שלנו בתקשורת וכותבים איתם את העיתון של מחר….

הסדנה כוללת הדרכה מקצועית בליווי סרטונים ודוגמאות על מהו סיפור עיתונאי ואייך לזהות ולייצר אותו. המשתתפים חובשים את "כובע העיתונאי" ומוצאים בעבודתם "אייטמים". לאחר ההדרכה, בחלוקה לקבוצות עבודה ממלאים המשתתפים את העיתון בכותרות שלדעתם ניתן לפרסם ומציגים זאת בפני כלל הקבוצה:

מניסיוננו המפגש מעצים מאד את תחום התקשורת בחברה ואת דובר הארגון, ומוביל בפועל לשורה של פרסומים חיוביים שניתן ליזום. מדובר בהשתלמות חווייתית ומעשירה המתאים בין היתר לחברות הייטק, ארגונים ממשלתיים וציבוריים ולקבוצות גדולות של עובדים.