הסינמה סיטי בירושלים – מטיל צל וקלון על בית המשפט העליון

ניתוח המסרים הלא מילוליים של מבנה הסינמה סיטי בירושלים מלמד שהאיזון העדין באדריכלות של קריית הלאום הופר. גבוה מעל שלוש הרשויות מתנוסס כעת שלטון ההון והצרכנות.  

בית המשפט נראה מגוחך מול הראוותנות המגלומנית של הסינמה סיטי. (צילום דור נובו xnet)

בית המשפט נראה מגוחך מול הראוותנות המגלומנית של הסינמה סיטי. (צילום דור נבו xnet)

הגובה כן קובע

נראות המרחב הציבורי והסביבה היא אחת הדרכים ללמוד על חברה ותרבות. בכך עוסקים תחומי מחקר רבים מזוויות שונות: אדריכלות, גאוגרפיה (חברתית-תרבותית) וגם תקשורת לא מילולית. מכל התחומים השונים עולה מסקנה מחקרית אחת: האופן שבו מעוצב מראה עינינו משפיע על תודעת האזרח. במילים אחרות, המרחב החזותי משפיע על החברה ומייצר תודעה ותרבות. למעשה, זו הסיבה לכך שעשרות טריליוני דולרים מושקעים בכל שנה בפרסום. הסביבה 'מדברת' באמצעות מסרים לא מילוליים אל האזרחים.

מה אומר אפוא המראה החדש של קריית הלאום בירושלים? גבעת רם עוצבה על פי אחד הכללים הבסיסים ביותר בתקשורת לא מילולית: הגובה כן קובע. ככל שהמעמד יותר רם כך מיקומו הפיזי יהיה גבוה יותר. זו גם המשמעות המילולית של הביטוי: 'המעמד הגבוה'. לא במקרה המלך תמיד ישוב גבוה והבאים אליו קדים בפניו. במדינות שונות יש חוקים על כך שסמלי השלטון והדת יהיו במיקום הגבוהים ביותר. איש למשל לא יעלה על דעתו להקים בבירת ארה"ב קניון שיתנשא מעל לגבעת הקפיטול או אנדרטת וושינגטון. זה בדיוק מה שברקת עשה בירושלים.

אגב, את חשיבות המסר הלא מילולי של הגובה במרחב ניתן לראות גם בשורה של דוגמאות אחרות. כל מי שנכנס לחדר ישיבות יזהה מיד את כיסא המנהלים הגבוה מיתר הכיסאות, באולם בית המשפט כס השיפוט הוא הרם ביותר. למעשה הגובה קובע לא רק בעיצוב המרחב אלא גם כשמדובר בקומתו של האדם. מועמדים גבוהים פיזית מתקבלים לעבודה בקלות רבה, מרוויחים משכורת יותר גבוהה ואף מנצחים בבחירות. ב17 מתוך 21 מערכות בחירות לנשיאות ארה"ב נבחר המועמד הגבוה. זו למשל הסיבה שיאיר לפיד (אשף טלוויזיה ונראות חיצונית) בוחר לעמוד על שרפרף מגביה בזמן שהוא נואם. על מצבו ומעמדו של האדם ניתן ללמוד מהיותו שפוף או זקוף.  גובה הוא עדות לשליטה ולסטאטוס חברתי והוא פועל עלינו באופן לא מודע. בניין הסינמה סיטי של ירושלים הוא הדבר הרם ביותר בגבעת רם ולכך משמעות תודעתית, סמלית ותרבותית רבה.

בניינים בונים תודעה

את רשויות הדמוקרטיה מיקמו ובנו בקריית הלאום בירושלים על פי עקרונות הגובה והנראות. באופן סמלי, הרשות המחוקקת (הכנסת) אמורה הייתה להיות הגבוהה ביותר ובעלת חיבור ישיר אל הרשות השופטת. מסדרון מיוחד ומעוטר המעוצב בקפידה משתרע בין הכנסת ובין מבנה בית המשפט העליון ומסמל את האיזון ביניהם. מבני הרשות המבצעת, הלוא הם משרדי הממשלה השונים, נמצאים מתחת לרשויות אלו. הגבהים הללו נועדו לסמל את האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה הישראלית והיחס בין 3 הרשויות. על כולם מאפיל כרגע היכל הצרכנות החדש שהוא המבנה הגבוה ביותר בגבעה.

בניין הסינמה סיטי בירושלים נולד בחטא. תכנון לקוי, קבלת החלטות תמוהה, אישורים מזורזים ושורה של פגמים מוסרים שמלמדים על חיבורי הון ושלטון. אמנם טרם הוכחה השחיתות בהקמת המבנה אולם תהליך התכנון, האישור והחכרת הקרקע הציבורית ליזמים פרטיים ודאי עוד תיבדק וכן הלבנת עברות הבנייה שבוצעו. במקור היה זה אמור להיות חניון לבאים אל קריית הממשלה ומעליו כיכר ציבורית פתוחה לכל שיועדה גם להפגנות נגד השלטון. המקום היה אמור להיפך למעין 'כיכר רבין' של ירושלים שתשמש את הציבור. את קול ההמון החליף קול ההון.

ניר ברקת מחלק את המרחב הוויזואלי בירושלים לבעלי ההון. למי שייך מראה עינינו? (צילום דור נובו xnet)

ניר ברקת מחלק את המרחב הוויזואלי בירושלים לבעלי ההון. למי שייך מראה עינינו? (צילום דור נבו xnet)

למעמד הנמוך אין כניסה אל הבניין הגבוה

'סינמה סיטי', שנועדה לשדר ניחוח אמריקנזציה גם באמצעות שמה המגוחך, היא אכן סיטי. עיר בפני עצמה ובעיר זו חוקים ייחודיים. החוק העליון הוא שבקניון מותר אך ורק לעשות דברים שמעודדים צרכנות. נסו להפגין במקום זה, שהיה אמור להיות מיועד להפגנות, ולמאבטחי הקניון זכות לעצור אתכם. חוקי הדיקטטורה הצרכנית גם לא מאשרים לקבצנים (המעמד הנמוך ביותר) להיכנס למתחם הגבוה של הסיטי כדי שלא יפגמו בחוויית הקנייה המקודשת. זהו מתחם שנותן אשליה של מקום ציבורי וחופשי, בפועל הוא נשלט על ידי חוקי הצרכנות. כדי למתן את הרושם שכל מטרת המקום היא לגרום לאזרח לשלוף את הארנק מכיסו מעדיפים מנהלי המתחם יחד עם ראש העיר להציג חזות של מתחם תרבות ולא מקדש קניות. הבניין גבוה אך התרבות נמוכה. תרבות הצריכה.

כשיורד הערב על ירושלים אין בו כדי להסתיר את החרפה, להיפך. הפרסומות על כתלי הסיטי נדלקות ומטילות מאורן על בית המשפט ויחד עם מוסיקה רועשת, אורות נוצצים, שלל צבעים מסנוורים וזרקורי ענק, מזכירים לכולם מי בעל הבית האמיתי בעיר. מגוחכת במיוחד הופכת להיות אנדרטת ה'יזכור' העתיקה שהוקמה לכבודם של מגני ירושלים במלחמת העצמאות וכרגע על אף גובהה היא מתגמדת מול המבנה ושלל פרסומות התאגידים.

אנדרטת ה'יזכור' למגני ירושלים והנופלים במלחמת העצמאות מתגמדת לנוכח היכל הצרכנות. צילום דור נובו xnet

אנדרטת ה'יזכור' למגני ירושלים והנופלים במלחמת העצמאות מתגמדת לנוכח היכל הצרכנות. (צילום: דור נבו xnet)

אם נבחן את תמונת העיר בכללותה נגלה שמזה שנים ניר ברקת מחלק את ירושלים לבעלי הממון. החסויות ועיצוב החלל הציבורי נמכרים למפרסמים ואת תוויות המחיר אנו נושאים על גבינו. עד עכשיו למשל מתנוסס שלט עצום ממדים במתחם תחנת הרכבת הראשונה המודה לעיתון השלטון 'ישראל היום' על תרומתו וחסותו למרוץ הפורמולה 1 בירושלים. מכוניות המרוץ הגיעו אמנם לקו הסיום כבר לפני שנה אך הפרסומת חינם ל'ישראל היום' עדיין מוצבת שם. ראש העיר יודע היטב לחלק את המרחב הוויזואלי למקורביו ולהשתמש בציון עבור חיבור ההון-שלטון-עיתון. כל מי שרץ או ירוץ במרתון בירושלים יעשה זאת בתוך נוף של דגלים וחסויות ולמעשה יישא על גב חולצתו שבבים אלקטרונים ושפע של סמלילי מותגים (לוגואים) של חברות ענק. גם ראשי ערים אחרים עושים זאת. הדבר תואם תופעה ידועה הנחקרת רבות: הפיכתם של האזרחים מצרכני מוצרים לפרסומות מהלכות. האזרחים בחברה הצרכנית עובדים בשביל המותג יותר מאשר היצרנים עובדים עבורם. כל מוצר שאנו נושאים נושא על גבו פרסומת לא מוסווית לחברה המייצרת. גם ירושלים היא אפוא פלטפורמה לפרסומות ולירושלמים אין בחירה בכל הנוגע למה שיראו עיניהם.

נשיא בית המשפט העליון חש מושפל

בעשור האחרון כיכר העיר הפכה להיות וירטואלית ואינטרנטית. כאשר משהו מתרחש בכל זאת במרחב ממשי אז ניתן לראות כיצד באופן סמלי עברו הפוליטיקאים מסיורי שוק אל סיורי קניונים. המרחב הציבורי משתנה ואתו גם התודעה והחברה. האדם, כפי שאמר טשרניחובסקי, איננו אלא תבנית נוף מולדתו. הנוף החדש של המולדת מלמד על פרצופה החדש של המדינה. הפוליטיקה והחברה השתנו עם המרחב אולם האם יש סיבה אמתית לדאגה? האם גם הצדק השתנה? האם היכל הבילויים מאיים על היכל הצדק?

נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס חושב שבהחלט כן. השופט, יחד עם חבריו בעליון, סבורים שהסינמה סיטי פוגע בבית המשפט. קולם איננו נשמע משום שאסור להם להתבטא אלא בפסקי דין, אולם מכמה מקורות ניתן ללמוד שהשופטים בירושלים זועמים. מבחינה אדריכלית עמלו בוני בית המשפט העליון על איזון בין קווים ישרים לעיגולים כדי לסמן את הדין והצדק מול הרחמים והחמלה. באי ובוני הבניין לא הביאו בחשבון שמעל לכל הקווים ועיגולים יזדקרו בסוף אצבעותיו החמדניות של הכסף.

בצעד חריג וקיצוני הורה נשיא העליון לסגור את הגשר המחבר בין הסיטי לעליון למעבר הולכי רגל. ייתכן שהשופט הנכבד ביותר בישראל עבר על החוק שכן זהו מרחב ציבורי ואין לו כל סמכות למנוע שם מעבר. אולם זהו מאבק על המרחב והתודעה וגרוניס הזועם החליט לשים גבול לבעלי הסינמה סיטי שמצדם תוקפים את החלטתו וטוענים שהיא לא חוקית. מרבית הירושלמים שעוברים תחת הגשר הסגור כלל לא יודעים על המאבק הניטש מעליהם, בין היכל הצדק להיכל הקניות. נוסח הודעת בתי המשפט בנושא אינה מתירה מקום לספק בדבר תחושת הזעם וחוסר האונים של שופטי העליון: "…קיומו של מעבר ישיר בין בית המשפט העליון ובין מרכז המבקרים הסינמה סיטי פוגע בצביון בית המשפט העליון וברשות השופטת".

נשיא העליון גרוניס סוגר את הגשר: "פגיעה בצביון העליון". (צילום: דור נבו xnet)

נשיא העליון גרוניס סוגר את הגשר: "פגיעה בצביון העליון". (צילום: דור נבו xnet)

להתפלל לחורבן המקדש

בזמן שמאבק מהותי זה מתנהל מאחורי אבני האבן הירושלמית והזכוכיות האמריקניות עסוקים הפוליטיקאים המקומיים בהתקוטטויות הישנות והבנאליות בנושא השבת. חסידים שוטים של החילוניות הישראלית והדמוקרטיה מדברים גבוהה גבוהה על הצורך בתרבות בשבת ומתעלמים מכך שמול עיניהם בעלי ההון באישור ברקת מגחיכים את ערכי הדמוקרטיה והחופש. לתנועות כמו 'התעוררות' זה נהדר להתקוטט על עניין השבת, לניר ברקת זה גם עושה טוב להתווכח ולדבר על 'מתחם התרבות' וכך מוסט הזרקור הציבורי מהבעיה האמתית: 'נזם זהב באף חזיר אישה יפה וסרת טעם'.

ומה אפשר לעשות? חרם זה רעיון נהדר. כירושלמי מזה 34 שנים אני מתמלא בבושה בכל פעם שאני רואה את המתחם החדש ואי אפשר לא לראותו. על אף שאני בין היתר יוצר ובימאי, רגלי טרם דרכו בעיר הקולנוע הזו ואני מקווה שגם לא אעשה זאת בטרם יתבצע שם שינוי מהותי בנראות המקום. הסרת הפרסומות הצבעוניות מכותלי המתחם צריכה להיות השינוי הראשון ואחריו הנמכת גובה חריגות הבנייה, הצנעת האורות בלילה והסרת כיפת הזכוכית האימתנית שמאפילה על בית המשפט. ולכל מי שטוען 'טוב נו, עכשיו זה מאוחר מידי' צריך לענות שאף פעם לא מאוחר להתפלל. להתפלל לחורבנו של מקדש הקניות והצרכנות שמתנוסס בראש גבעת רם ומבאיש את ריחה של ירושלים, קריית הלאום והדמוקרטיה.